הכרעת דין בתיק תפ"ח 39094-07-12

השופט מ' לוי:

א. פתח דבר

1. כתב האישום

1.         כתב האישום מייחס לנאשם עשרה אישומים בעבירות כדלקמן: עבירות רבות מאוד של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), עבירות רבות מאוד של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, עבירות רבות מאוד של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, עבירות רבות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ועבירות רבות של הדחה בחקירה באיומים, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין - באישום הראשון; תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382 (ב)(1)לחוק העונשין - באישום השני; סחיטה בכוח, לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין, וסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין - באישום השלישי; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין - באישום הרביעי; תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין - באישום החמישי; כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין, ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין - באישום השישי; עבירות רבות מאוד של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין - באישום השביעי; עבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין - באישום השמיני; עבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין - באישום התשיעי; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין - באישום העשירי.

2.         על פי העובדות הנטענות ב חלק הכללי של כתב האישום, בשנת 2002 הגיעה ו.ל., ילידת 1979, (להלן: " המתלוננת") לארץ מאוקראינה, הכירה את הנאשם באילת, ומאז הם בני זוג (להלן גם: " בני הזוג"). בני הזוג חיו יחד באילת כ-9 חודשים, ולאחר מכן שבה המתלוננת לאוקראינה. בני הזוג המשיכו להיות בקשר טלפוני, והנאשם ביקר את המתלוננת פעמים אחדות באוקראינה. בני הזוג נישאו זה לזו באוקראינה בתאריך 26/3/04. בחודש מרץ 2005 עברה המתלוננת לגור בישראל יחד עם הנאשם. בשבועיים הראשונים לאחר הגעת המתלוננת לישראל התגוררו בני הזוג בבית הוריו של הנאשם (להלן: " דירת ההורים"). לאחר מכן עברו בני הזוג לבית אחותו של הנאשם (להלן: " האחות") ברחוב החסידה 8 באילת (להלן: " דירת האחות") וגרו שם כשלושה חודשים. בחודשיים הראשונים התגוררו בני הזוג בדירת האחות לבדם, ובמהלך החודש השלישי הצטרפו אליהם האחות ובעלה (להלן: " הגיס"). לאחר מכן עברו בני הזוג לגור לבדם בדירה שכורה באילת. בהמשך עברו בני הזוג דירה פעמיים, לאחרונה בנובמבר 2008, עת עברו לשדרות ששת הימים 160/47 באילת, וגרו שם עם ילדיהם עד מעצרו של הנאשם בתאריך 29/6/12. למתלוננת ולנאשם שלושה ילדים: ש.ל., יליד 3/4/06 (להלן גם: " הילד הבכור" או " הילד הראשון"), ל.ל., יליד 9/11/09 וא.ל., ילידת 29/10/10.

על פי העובדות הנטענות באישום הראשון, מחודש מרץ 2005 - עת הגיעה המתלוננת לארץ - ועד למעצרו של הנאשם בתאריך 29/6/12 התעלל הנאשם במתלוננת התעללות פיזית, נפשית ומינית, בכך שבמועדים רבים שאינם ידועים למאשימה הוא בעל אותה בכוח, חרף התנגדות פיזית ומילולית של המתלוננת ובניגוד לרצונה החופשי, תקף אותה במכות וגרם לה חבלות של ממש, חנק אותה, איים עליה בסכין, איים לרצוח אותה, כלא אותה בדירתם, השאיר אותה נעולה בדירה במשך שעות רבות ומנע ממנה לצאת מהדירה בלעדיו, והעניש אותה בדרכים שונות, כמפורט להלן.

החל ממרץ 2005, לאחר שעברו בני הזוג לגור בדירת האחות, נהג הנאשם באופן קבוע לנעול את המתלוננת בדירה בזמן שיצא לעבודה וזאת בניגוד לרצונה. הנאשם עבד בלילות, ובשעות היום, כשהיה בביתו, הוא אסר על המתלוננת לצאת בלעדיו ואיפשר לה לצאת רק יחד איתו. כשהתעקשה המתלוננת לצאת החוצה, נהג הנאשם לצעוק עליה ולומר לה שאין צורך שתצא החוצה, ושאין לה מה לעשות בחוץ. כך היו הדברים גם לאחר לידת בנם הבכור ובמהלך הריונה השני של המתלוננת בשנת 2008. במקרים שבהם המתלוננת הצליחה לצאת מהבית בלא ידיעת הנאשם (כשישן), הנאשם נהג להכות את המתלוננת עם שובה, לצעוק עליה ולקלל אותה.

החל ממרץ 2005, במועדים רבים מאוד אשר אינם ידועים למאשימה, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שהכה אותה באגרופים בפניה ובראשה וגרם לה חבלות של ממש (שטפי דם). על מנת להסתיר את הסימנים דרש הנאשם מהמתלוננת ללבוש בגדים ארוכים, גם בקיץ החם. הנאשם נהג להכות את המתלוננת בשתי אוזניה באופן שגרם לה ירידה בשמיעה.

בהזדמנויות רבות מאוד במהלך שנות הנישואים, במסגרת ההתעללות במתלוננת, כשהתנהגותה לא מצאה חן בעיניו, נהג הנאשם לאסור עליה לצאת מהחדר, אסר עליה להשתמש במים ובמכשירי חשמל במשך ימים תמימים, ובין היתר אסר עליה להשתמש במאוורר או להתקלח.

בהזדמנויות רבות מאוד במהלך שנות הנישואים, נהג הנאשם להכות את המתלוננת, לקלל אותה, לשכב עליה כשהיא על הספה, ולחנוק אותה. במקרים רבים איים הנאשם על המתלוננת בסכין, הצמיד את חוד הסכין לגופה באזור הצלעות, תוך כדי שהוא לוחץ על הסכין, ונהג לומר למתלוננת שהוא עושה זאת כדי שתלמד להיות כנועה.

בכל אותן שנים, במקרים שבהם המתלוננת אמרה לנאשם שהיא תתלונן נגדו במשטרה, הנאשם אמר למתלוננת שאין לה בארץ זכויות כלשהן, שלא יאמינו לה כיוון שהיא אינה דוברת עברית, ושאין לה אזרחות ישראלית. במקרים אחרים איים הנאשם על המתלוננת שאם היא תזעיק משטרה הוא יהרוג אותה עוד לפני שהמשטרה תגיע, וכל זאת על מנת למנוע ממנה למסור תלונה במשטרה.

על פי הנטען באישום השני, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במאי 2005, כשבני הזוג התגוררו בדירת האחות, יצאה המתלוננת מהדירה בלא רשותו של הנאשם על מנת לשאוף אוויר. כשחזרה המתלוננת לדירה, הכה אותה הנאשם בידיו, בעט בה ברגליו, הכה אותה בשתי אוזניה, וגרם חבלות של ממש בגופה.

על פי הנטען באישום השלישי, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסביבות חודש אוקטובר 2005 לערך, עת הייתה המתלוננת בחודשים הראשונים להריונה (של הילד ש.ל.), דרש הנאשם מהמתלוננת ללבוש בגדים ארוכים. המתלוננת סירבה, ובתגובה כרך הנאשם על צווארה חבל דק, חנק אותה בכוח באמצעות החבל ואיים עליה שאם לא תתלבש כרצונו הוא יחנוק אותה למוות. עקב האיום והפחד הסכימה המתלוננת להתלבש כפי שהנאשם דרש ממנה, והנאשם שחרר את החבל.

על פי הנטען באישום הרביעי, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסביבות סוף חודש מרץ 2006 או תחילת אפריל 2006, בחודשים האחרונים להריונה (הילד ש.ל.), נבדקה המתלוננת על-ידי רופא נשים בנוכחות הנאשם. לאחר הבדיקה שבו בני הזוג לביתם. הנאשם צעק על המתלוננת, דרש לדעת מדוע הרשתה לרופא לבדוק אותה, קילל אותה ואיים על המתלוננת שידקור אותה ואת העובר, שאותו כינה "ממזר".

הנאשם נטל סכין מטבח גדול, הצמיד את חוד הסכין לבטנה של המתלוננת ולחץ על הסכין עד שחתך את חולצתה והותיר סימן של נקודה על גופה. המתלוננת נעלה את עצמה בחדר, והנאשם דפק על הדלת בעוצמה רבה.

במקרים רבים אחרים החביא הנאשם את הטלפונים הניידים ואת מפתחות הדירה על מנת שהמתלוננת לא תברח ולא תתקשר למשטרה.

על פי הנטען ב אישום החמישי, במועד שאינו ידוע למאשימה, בשנת 2006, כשבנם ש.ל. היה כבן חצי שנה, יצאו בני הזוג לטיול עם בנם ש.ל., עם האחות ועם הגיס. הנאשם והגיס התווכחו ולכן חזר הנאשם לביתו. המתלוננת שפחדה מזעמו של הנאשם ביקשה מאמו של הנאשם ומהאחות לסייע לה לשוב הביתה. כשהגיעו לדירה, משך הנאשם את המתלוננת פנימה, ולאחר שסגר את הדלת והותיר את יתר בני המשפחה בחוץ, צעק הנאשם על המתלוננת שהיא אשתו ושהוא יעשה בה מה שהוא רוצה, בעט ברגליה, סטר בחוזקה על פניה, הפליא בה את מכותיו ואף דחף אותה על הספה.

על פי הנטען באישום השישי, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בחודש אוגוסט 2008 או בסמוך לכך, שבו בני הזוג לקראת ערב לביתם לאחר שערכו קניות. המתלוננת נכנסה לחדר והחליפה בגדים. הנאשם סבר שניתן לראות את המתלוננת מבחוץ, כיוון שהתריסים נשארו פתוחים. הנאשם הכה את המתלוננת בחוזקה באוזנה באמצעות ידו. הנאשם קילל את המתלוננת, צעד עליה שהיא לא לומדת כלום, ושהמכות שהוא מכה אותה אינן מועילות.

לאחר שהכה הנאשם את המתלוננת, הוא החליט להענישה. הנאשם נטל אזיקים שהיו ברשותו ואזק את המתלוננת בידה למיטת התינוק, כך שלא יכלה לצאת מהחדר. לאחר כשלוש שעות שחרר הנאשם את המתלוננת מהאזיקים.